אתי היקרה
היה קשה לשמוע את הראיון שלך אצל יוסי סייאס. את אחות נהדרת, ורד זכתה בך כמו שאת זכית בה.

ורד, איך לומר לך את המילים אני לא יודעת, כי הן רק מתבלבלות עם בכי כל הזמן, אבל דבר אחד בטוח ואותו אני יודעת ותמיד ידעתי שאת האישה הכי מדהימה וחזקה שהכרתי אי פעם. הנשמה שלך הגדולה המשיכה הלאה, הקב"ה הבין שאת שלך כבר עשית כאן, את התיקון שלך ואת העזרה שלך בתיקון של הסובבים אותך וזה הזמן שהיא תמשיך הלאה למקום גדול יותר. תשכבי במנוחה על משכבך. אוהבת- קרן

רק עכשיו אני מוצאת בי את היכולת לכתוב והנה כבר כמעט חלף לו חודש מהיום בו נפרדנו ממך יקירה. ליווינו אותך ביום שלהט מחומה של השמש, ואנו נפקוד את קיברך אחרי גשם ברכה שירד בסוף השבוע.
קשה לי לכתוב עלייך בזמן עבר, למרות שהחודש הזה שחלף כמו כל חודש אחר נדמה היה כסוג של נצח.
הכרנו באמת זמן קצר כל כך, 3 חודשים, אבל מהיום בו התחלנו לכתוב אחת לשניה,לדבר ולהתראות נדמה שלתוך זמן מצומצם כל כך הכנסנו חיים שלמים.
היה לך קל לדבר איתי על הכאב,על הפרידה,על החשש,על בגידת הגוף...כי הייתי שם במחוזות הסרטן הבלתי נלאים, ידעתי מה את עוברת...דבר אחד לא היה שם...כשאני ידעתי אותו לא היו לי ילדים.
ראיתי אותך נלחמת, שמעתי אותך רוקמת חלומות אבל יודעת בתוכך שהם לא יתממשו. את היית לביאה לוחמנית שום דבר לא יכול לך, כשרצית משהו......עשית הכל התגברת על מכאובים,נשכת שפתיים ועשית הרבה מעל מה שמישהו יכול היה לחלום לעשות..........רצית עוד קצת זמן להיות עבור נדב,אבל בסתר אירגנת לו תוכניות חלופיות בדברים שכתבת.
את היית לו כל מה שילד יכול לחלום, אמא קשובה,ערכית,בנתינה מתמדת,לימדת אותו וסיפרת לו סיפורים,והיית שם עבורו במליון אחוז גם כשגופך היה מרוסק מכאב, גם כשהשתוקקת למנוחה,היית לו אמא הכי אמא שאפשר, גם אם זה היה לזמן קצר.
לא הייתי בארץ ביום בו הסכמת לתת דרור לגופך הדווי, לא נפרדתי ממך באמת....אבל בפעם האחרונה שהתראינו...במסיבת יום ההולדת שלך, כשנסעתי הביתה בתוכי כבר ידעתי שלא נשאר זמן רב.
ורד אהובה, לימדת אותי כל כך הרבה בזמן כל כך קצר,לימדת אותי על אהבה,על מסירות,על נתינה אבל לא לימדת אותי על הפרידה.
אז אני לא נפרדת ממך ורד, את הולכת עימי כל יום נתון,את נמצאת בליבי,ורק מתפללת שמצאת מנוחה נכונה, כי הגיע הזמן לנוח, אוהבת אותך המון, ומתגעגעת רתם

למשפחתה של ורד שלום , אני לא יודע אם אתם זוכרים אותי
המפגש ביננו היה כרבע שעה אבל השאיר בי הרבה
היה לי הכבוד להכיר את ורד, אומנם למעט זמן אבל מה שאני הרגשתי בדקות אלו
היה מלא רגש והתפעלות ואני עדיין מחכה להבטחה של ורד "אני עוד אתקשר אלייך ואגיד לך שניצחתי את המחלה" מה שאני רוצה בעצם להגיד הוא שורד הייתה חזקה ואופטימית גם בשעות הקשות ונכנסה לליבי
שימרו על עצמכם
משה

איך אוכל ליצור קשר עם משפחתה של ורד?

צר לי מאוד על לכתה בטרם עת של ורד. קראתי את יומנה ודמעתי למראה הסבל והייאוש הנוראים שעברה.
כולי תקווה שימצאו פתרון או תרופה למחלה הנוראה כדי שנשים לא יצטרכו לעבור את הסיוט הזה שעברה ורד האמיצה.
אשתי ואני נמצאים כבר שנתיים וחצי בטיפולי פוריות ללא הצלחה עד עתה, וכאב לי לקרוא עד כמה ורד רצתה ילדים נוספים כי אני יודע עד כמה אנחנו רוצים את הראשון שלנו.

אני מאחל לכל הקוראים ולבני משפחתה של ורד הרבה בריאות ואושר, שלא תדעו עוד צער ומי יתן וורד תהיה מקור השראה לאנשים רבים שחווים קשיים שכאלה.

עצוב לפתוח את האתר ולקרוא את הידיעה הקשה על מותה של ורד!
ורד סימלה בשבילי ובשביל הרבה אנשים רצון עז ואופטימיות רבה לחיים!
יהי זיכרה של ורד ברוך!

חודשים עקבתי אחריך,וליבי ניצבט,והכל חוזר אלי...כמו דה-ז"ה-בו נורא אחד גדול...
עקבתי אחרי מאבקך..וכאילו בלעתי אבני חצץ..קייבתי מתהפכת..וכל הזיכרונות הנוראים
שעברתי עם אימי ז"ל לפני 11 שנה..הכל חוזר אלי..הנה טיפול ההקרנות..והנה הרופאים..
הודיעו שהסרטן איננו..והנה שוב חוזרת החולירא..והברכוטרפייה הנוראית..וחיבור הכליות לצינור..
אוי...אוי..איך שלא רציתי שהסוף הידוע מראש ..יחזור על עצמו..ואת נילחמת כמו נמרה..ואני...
כאן ...מרחוק...עוקבת ודואגת ..אחרי כל רישום בבלוג...וחששותי...כשראיתי שאין תגובה כבר
די זמן...התאמתו...ואת עכשיו באותה "טריבונה"שם למעלה ליד אימי..חברתי הטובה..אירית..
ואישתו הראשונה של בעלי..ועוד מספר לא מועט של נשים פייטריות...
..יושבות ומפטפטות......ונמצאות בעולם שכולו טוב..ללא כאבים.....ושומרות עלינו מלמעלה..
אז..כשתיפגשי את זיוה..אימי..מיסרי לה את אהבתי וגעגועי....
היי שלום לך ונוחי במשכבך

כל בוקר הייתי מתעוררת לצלילי קולה של ורד אתי........אתי...........אתי........בעצם כל בוקר היית פונה אליי בשאלה מה סדר היום שלך? ומיד היית מתנצלת ומבקשת סליחה...סליחה......סליחה....אבל היום אני רוצה לבקש ממך סליחה!!!
סליחה שלא יוכלתי לקחת את כאבך!
סליחה שלא יוכולתי להציל אותך!לפני שהיית חברה היית אחות... אחות טובה...אחות דואגת....אחות אוהבת.....אחות מכוונת......בעיקר היית האחות שחיברה בין כולנו!!! תמיד נלחמת שלא נריב שלא ניפרד... שנישאר מאוחדים...
והצלחת אחותי !הצלחת בגדול! פשוט הצלחת!!! היית מאמינה שאני ובנצי מתחבקים ובוכים עלייך??? היית מאמינה שלא רבנו בכלל שהיית בגרמניה?
אחות יקרה שתמיד דאגה לאחות הגדולה... צחוק הגורל במקום שאחות הגדולה תדאג לאחות הקטנה...
אני בכלל לא בהלם ממה שמשבחים אותך חבורתייך ממש לא חידשו לי כלום. מאחר ואני מכירה אותך מיום הראשון שיצאת לאוויר העולם אין לי כל ספק מי הייתה ורד...
לא אחזור ולא אעלה על הכתב את כל מעלותייך כי לא יהיה מקום בדף!!! אין מצב שדף באינטרנט יכיל את האדם המיוחד שהיית! אין מצב!
איך אשכח? איך אשכח אחות קטנה? אחות שתמיד תמיד תמיד דאגה להגיד אתי תוכלי... אתי תשתי..... אתי תפסקי לעשן (תראי מה אני סובלת) אתי תקני לך בגדים.... אתי צאי להנות לך עם חברים....... איך ? איך אפשר לשכוח 35 שנים של זכרונות. חוויות. אהבות. ימים של בורגז וימים של שולם?
לא! לא! ולא אשכח אותך לעולם!!!
מצחיקה שכמוך כמה ימים לפני שעלית לשמים שאלת אותי אם אני ניגעלת ממך? ואני כמובן עניתי מיד שלא! ואת אמרת לי אתי אני רוצה שתלבשי את הבגדים שלי ותזהרי לך להגעל ממני... כי אחרת אבוא וארדוף אותך משמים..... ואם יש בן - אדם שמסוגל זו רק ורד!
ברור אחות קטנה שאלבש את בגדייך! לא חשבתי אחרת! אחוש אותך בכל דבר שרק יזכיר לי אותך.......
אני אוהבת אותך כל כך.....בכל רמך איבריי אוהבת ומתגעגעת....
נשבעתי בחייך ונשבעת במותך.... שלא אזניח ולא אפרד ולא אחסיר דבר וחצי דבר מנדב בנך יחידך!!!
תודה אחות קטנה. תודה שהיית לי לאחות. ותודה שנתת לי את הזכות להיות לך לאשת סוד וחברה. וגם אפילו תודה על שנתת לי לטפל בך בכל תקופת מחלתך!
אני יודעת מי היית! וגם נדב ידע איזה אמא מיוחדת. וטוטאלית. ואוהבת. ודואגת היית. לעולם לא אפסיק להזכיר לו אותך אמא אהובה...
אוהבת וכואבת
אחותך אתי

ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו
ואין יותר נדרי ואסרי
רק הבטחת הרוח כי הגשם בעתו
עוד יכונן את עפרה בתום תשרי

היא בהחלט ניהלה מאבק קשה אני ילדה בת 13 וקראתי את כל הכתבות עליה
חבל לי שהיא עזבה את החיים ואת הילד מיסכן בן 3 וחצי יתייתם מאמא וההורים עוד גרושים
חבל שהוא לא יזכור אותה כניראה
ת.נ.צ.ב.ה

ורד אהובה
לקחתי לעצמי את הזמן בכדי לשבת ולכתוב לך. כל ההכנות לשבעה מתישות אותי לא מסתדר לי בכלל העניין שלארגן את הבית בכדי לשבת שיבעה...אבל אני חייבת להחזיק את עצמי למען אחיך ומשפחתך...
הילד המתוק שלך מגיע לפה ומשחק עם בני הדודים שלו בלי להבין בכלל מה קורה. כואב הלב לראות אותו ולדמיין חיים שלמים בלעדייך לא ניתפס!!!
ורד אהובה אוי כמה מדהימה היית...כמה מיוחדת...אני מקווה שאת רואה ומרגישה איך כולם מבכים את לכתך. איך סחפת אחרייך המונים. איך ריגשת אותם. ואיך השארת אותם מיותמים בלכתך.
אני שמחה שיצא לי להכיר אותך! יש לי זכרונות לא מעטים בתקופת שמונת החודשים שחיינו ביחד. היו רגעים יפים ומצחיקים למרות הסבל שסבלת במחלתך... היו רגעים שכולנו עמדנו פה על הרגלים בתקווה שיעברו לך ההתקפים בגוף ובנפש... ובעיקר היו רגעים של תקווה שתשארי איתנו הרבה יותר. אבל איך אמרת בהקלטה " כך רצה אלוהים וזה מה יש!"
יש לי בעיקר תורה שלמה ממך על אומץ וכוח ממה שהעברת לנו בבית... חחחחחחחחח מצחיק אבל גם לשתות מים התחלתי בגללך...אוי יקירה כמה כואב להמשיך לחיות בבית הזה ולצאת לגינה ולא לראות או לשמוע אותך...היית סמל אהבה והנתינה לא אשכח איך כל פעם שרק הייתי עוזרת לך טיפה בבית מיד היית מפצה אותי במתנות אפילו אפילו במצבך תמיד חשבת להחזיר כבוד ולעריך ולעשות טוב לכל המכרים ואהובים שלך. איך? איך? איך היה לך את הכוח והראש לחשוב על כולם???
לדעתי משאלתך הייתה להרכיב את כל האנושות בגוף אחד רק בכדי שתוכלי לחבק את כולם! בדוק שזה היה הרצון שלך בדוק!
אני רוצה לכתוב כל כך הרבה והכל מתבלבל לי....
לא אשכח שבאישפוז שלך לפני גרמניה גם אני הייתי מאושפזת ובאתי אלייך עם זונדה באף ואת כהרגלך מצאת לך את המילים הכי יפות להודות ולשבח אותי על זה שאני באה אלייך ובין לבין שהיית נרדמת לך היית אומרת לי תשמרי על עצמך תדאגי לאכול בריא שלא תהרסי את מה שהשגת.
גם אז...גם אז ... שהיית נרדמת ומתעוררת לסירוגין דאגת לאחרים!!! ודאגת להכניס מוטיבציה ולתת טיפים לחיים טובים יותר!
אוי ורד........אוי ורד את חסרה!!!
הכי הכי קשה לי תמיד אמרת לי שדיברנו על המחלה הארורה שרק את! רק את! אבל רק את! תקחי אותי לחופה........אבל לא קיימת. לא כי לא רצית ולא כי לא ניסת ובטח שלא באשמתך...... אלא כמו שאמרת "כי ההוא שם למעלה רצה אותי"
ורד יקרה אנצור אותך בליבי לעד!
אוהבת אותך ומתגעגעת
סיטל
או כמו שאת היית קוראת לי סיסי

את הית בן אדם אמיץ ו טוב נשמה טהורה שהי ישמרו עליך למעלה.ומשפחתך עם כל העולם ישמרו על בנך המקסים!

את ורד הכרתי טוב מאוד הכי טוב שאפשר היינו ממש קרובות למדנו יחד גרנו יחד לתקופה קצרה ליויתי אותה בארועים מחייה
הכרותנו החלה בלימודים לא ניתן לתאר בקלות את אופיה של הבחורה הלוחמת הנתינה הבלתי סופית שהייתה לה גם כשלא היו לה אמצעים הכל מהלב בחורה לוחמת אכפתית ונשמה טובה שעוזרת לכולם ללא תנאים
עקבתי אחרי המאורעות בפורום המדהים מכוון ששנתיים אנחנו לא בקשה למזלי לפני הטיפולים התכתבנו ושפכה את ליבה וסיפרה לי דברים אישיים
לא אשכח אותה הזכרונות צפים ואף אחד לא יוכל להבין מה באמת היה הקשר שלנו ואת הזכרונות לא יקחו לי לעולם!!!
קשה רק היום הצלחתי לכתוב כאם הייתי בשוק כמה ימים עם בכי מהלב
לא האמנתי שהיא לא תתגבר על המחלה הארורה
ליבי עם נדב ביקר ושמחה לדעת שיש לו משפחה מדהימה שלא תעזוב אותו לרגע
ורד תמיד דאגה לכל שהכל יהיה מסודר הצטמררתי כשקראתי על הקלטות אבל זה מתאים לורד שהעלתה את המחשבה הזו וכל הכבוד לה
להלוויה לצערי לא יכלתי להגיע היה לי קשה מידי ובתוכי לא האמנתי שזה הסוף אך לצערנו האי לא שרדה ולפחות הסבל הנוראי שסבלה נגמר בשבילה עם כל העצב הגדול
ורד יהיה זכרך ברוך בטוחה שאת מסתכלת על כולם מלמעלה וגאה בכל מה שהצלחת להשיג רק חבל שאת לא איתנו
לא אשכח אותך לעולם
שלך עידית

ורד יקרה, ורד אהובה, ורד שלנו,
כשמך נקטפת מהעולם כל כך מוקדם וכל כך שלא בזמן. למדתי על האסון והטרגדיה הנוראים בזכות כתבת ידיעות אחרונות (24 שעות) בבוקר יום ד' 07/10/2009. מאותו רגע, אני לא אותו בן אדם, החוסר הנורא, האובדן הגדול שלך, החלל הבלתי ניתן למילוי שנשאר פעור בלכתך האכזרית כל כך. אין לי מילים בפי ורוק מספיקים כדי להספיד אותך במילים, ורד צחור ובוהק שהיית בחייך ולדאבוני מעתה בלכתך, מותך. עת פגשתי את בני משפחתך הנפלאים והטובים שבאדם, חזרתי בין רגע 7 שנים לאחור לתקופה בה היינו את ואני זוג. אינני אומר זאת בגלל שאינך חיה עוד, היית אגדה ונשמה בחייך ותהיי כזאת נצורה בליבי לעד גם במותך. הנתינה הבלתי נגמרת, איכפתיות כלפי הזולת בכל עת, רצונך העז לעשות מעשים טובים כל אלו ועוד נשאו אותך על כנפי השכינה הישר אל זרועות אביך המחבק אותך יחד עם שאר מלאכי השמיים מאחר וידעו כי נשמתך וגופך מתנתקים כעת מבלי שוב ושכוחות הנפש והגוף לא עמדו לך עוד לאחר מאבקים עיקשיים וכואבים כל כך. אני יכול לומר בוודאות שהייתה לי הזכות להכיר אותך ורד אהובה מקרוב ובאופן אישי, אהבנו אהבת אמת וחווינו רגעים של אושר ושמחה ללא גבולות. אני מצדיע לך על היותך בחייך דמות למופת ולחיקוי, האישה בחזית המובילה מאבק אשר סוחף איתו את הכל ומראה כי לא פגה התקווה. אמרת ושידרת בכל עת "עסקים כרגיל" למרות שחשת שאת עומדת להיפרד מהכל והכל עומדים להיפרד ממך. הגדלת לעשות באצילות השמורה לצדיקים את ההקלטות והמכתבים שימתינו לבנך, בכורך, יחידך נדב בקול ובכתב של אמו הגיבורה והאוהבת אותו ללא גבולות בכל שנה בה יציין את יום הולדתו הבא. ורד, קשה לי מאוד לדבר אלייך ועלייך בלשון עבר, אני מבקש משערי שמיים להיפתח ומשומרי גן העדן לעמוד דום במשמר כבוד בפתחו עת תכנסי אליו בראש מורם ומשם תסתכלי למטה חזרה אל העולם אותו עזבת ותראי מה השארת בו: ילד זך לתפארת, ילדך שלך שיגדל על המורשת העיקשת וצוואת אימו, משפחה מלוכדת שתספיד אותך לעולמי עד, מכרות ותומכות שהכירו אותך רק מכתיבתך החודרת והמרגשת, נכנסת ללב של אומה כולה והכל כואבים ודואבים את לכתך. ורד יקרה, נוחי בשלום על משכבך ותהיה נשמתך צרורה בחיים לעד. שמרי ושלחי מסר של שלום ואחווה מהיכן שאת נמצאת והמשיכי לשמור ממרומים על כל אלו שעוד כאן נאבקים בחיים. אני מבקש לסיים במילים הבאות אשר מבטאות מבחינתי את מה שהיית ואת המורשת והדגל שהובלת ללא בושה ועם תעוזה ואומץ רבים, בראש המחנה:

"איפה ישנם עוד אנשים כמו האישה ההיא, אשר היתה כערבות הבוכיות...

בזכרון לנצח, אלכס.ג

גם אם חבקתי אותך לפני לכתך יפה שלי,
גם אם לא הספקנו להכיר שנים,
גם אם לא יכולתי למצוא מזור למחלתך כאבך סבלך ומותך,
גם אם לא הצלחתי לרפאך ע"י חיוכים והומור החיים,
כל העולם עצר מלכת ביום שהתחלת להילחם על חיים
וביום שויתרת כי הסבל קשה מנשוא.

הדמעות היו שם מהרגע שראיתי אותך מחוברת במוצ"ש, אך לרגע
לא חשבתי להזיל אותם, מאמינה בדיוק כמוך בכוח שיש בנו מבפנים
לרפא אותנו וכי הייתי תמימה להבין שזה יומך האחרון?

תשכבי במנוחה ילדה יפה
הכאב יחלוף ושלנו מן הסתם יישאר לעולם
החוסן שלך והחוזק שלך לעולם לא ישכח
הנגיעה הקצרה שלך בחיי השאירה חותם.

אז ורד...

תשאירי לי מקום לחבק אותך בחלום? לנשק את הלחיים שלך, לראות
את השיניים הלבנות שלך מבעד לחיוך ...

זו אהבה קצרה בין שתיים

שני SMS אחרונים שלך אליי שמורים ...כנראה שידעת
איך להעביר את צוואתך בדרך מיוחדת משלך.

שלך בעולם הזה ובעולם הבא

נטלי

תמיד היית עצמאית, עובדת ולומדת, ילדה משכילה ויפייפיה.
אזכור אותך תמיד כילדה מתוקה ושהיה כיף לשוחח איתך
השארת ורד קטן שיגדל במשפחה מדהימה, חמה ואוהבת.
אוהב את כולכם מאוד, ובראש את בת דודתי ליזה שהינה ראש המשפחה,
אישה חמה ואוהבת.

שלך,
שלמה חלבי בן אברהם ז"ל ומזל שתיוודה לחיים ארוכים.

אמא
עכשיו שמעתי עליך לראשונה.
שתינו לחמנו כאריות עבור פעוטותינו.
את במלחמה על חייך
ואני במלחמה על חיי פעוטתי.
אני איבדתי את התינוקת שלי בת ה-3
ותינוקך בן ה-3 איבד אמא.
מי יתן ואת תזכי לטפל במלאכית שלי אי שם בשמיים.
אדע שהיא בידיים טובות.
ואם המלאך שלך יזדקק לאמא,
דעי שאהיה כאן תמיד בשבילו.

ורד,
לצערי לא הכרנו. לאחר מותך קראתי את הכתבות שפורסמו עליך, כתבות על אשה המהווה מופת ודוגמא לרצון לחיות, לאהבת החיים והזולת, לרצון לגדל את בנה.
הגעתי לאתר שלך בזכות הקישורים שהיו בכתבות, כל תגובה כל חוויה קראתי והרגשתי שאני חש את מה שאת חווית (ברצוני לציין שאבי ז"ל נפטר מסרטן לפני 5 שנים).
לא נתפס האובדן שלך, גם לי למרות שלא הכרנו אך אני מרגיש כאילו אנחנו מכירים כל החיים, שלושת הימים האחרונים אני לא מפוקס חושב רק על האובדן שלך ועל ילדך הקט שכל כך רצית לגדל אותו ולחוות איתו חוויות יחד.
הסיפור שלך גרם לי להכניס את החיים לפרופורציות ושוב לראות את החיים מזוית אחרת, את החשיבות של כל הדברים שנראים לנו טריוואלים והם לא.
האובדן שלך הוא אבדן של כל מי שהכיר אותך בחייך ומי שמכיר אותך לאחר מותך באמצעות התמונות החוויות והסיפורים שכתובים באתר.
שלחתי מייל אתמול לתוכנית עובדה על מנת שיספרו את סיפורך למען ילדך ולמען נשים נוספות, שלמרות שבחייך עזרת לכל כך הרבה אנשים, אולי לאחר לכתך יוכלו עוד נשים להנצל, אך לדאבוני סיפורך אינו תואם את רוח התוכנית עובדה.
אין מילים כדי לנחם ולהתנחם, התחושות הן שנכבה נר, אור שהיה בעולם.
עברו 3 ימים מאז לכתך והלב ממאן להאמין.
עכשיו שאת לא איתנו נותרה לך משימה אחת בלבד, לשמור מכל משמר על בנך יחידך הקט.
תמיד תהיי איתנו בכל ניתנה, בכל עזרה לזולת, בכל חיוך ובכל אהבה שנחווה.

ברצוני להקדיש לך שיר - יומן מסע, המסע שלך שלא הסתיים יש עוד שביל אחד לעבור, השביל שבו את צריכה לשמור על בנך מלמעלה.

אינספור שבילים ויציאה
רושם בתוך יומן מסע
להתערבב ולא להיבלע
רושם בתוך יומן מסע

והיה אם מישהו בא
אל תסתובב
כי זה תמיד יכול להיות
זה שידליק לך את הלב
יפרוק את הכאב בשלווה

מגע הרוך גובר על המכה
רושם בתוך יומן מסע
כולנו עשויים אבק של אהבה
רושם בתוך יומן מסע

מביטים למעלה ונושאים תפילות
כשבינתיים שוכחים
שהמשמעות לחיות
היא לשאול את השאלות ולענות

והיה אם מישהו בא
אל תסתובב
כי זה תמיד יכול להיות
זה שידליק לך את הלב
יפרוק את הכאב בשלווה.

תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.

אני בעודי קוראת את האתר ומתרשמת מסיפור חייה הלוחמני של ורד
לא נותר אלא להעריץ את גודל הנחישות
וכמה ערך החיים הוא ערכ עליון
עיני מתמלאות בדמעות
כמה הסיפור עצוב

לא הכרנו אני ואת,
אבל עקבתי בדריכות אחרי הסיפור שלך,
הסיפור שלך גרם לי גם להפסיק לעשן,
הוא נגע בי בכל איבר בגוף, הסיפור שלך.
כ"כ קיוויתי, כ"כ רציתי שבסוף תחלימי ותוכלי להמשיך לצד בנך,
אבל בבוקר לפני יומיים שפתחתי את חדשות האינטרנט וראיתי את הכתבה,
הדמעות החלו לזלוג. באיזשהו אופן למרות שלא הכרנו,
הרגשתי כאילו אני מכירה אותך, כאילו אנחנו באמת קרובות..
אני בטוחה שנדבי המקסים תמיד יזכור איזה אמא לוחמת את
ואת אכן כזאת..
נוחי על משכבך בשלום מלאכית יפה..
ואני בטוחה שכאן תמיד יהיה מי שידאג לנדבי..
יהי זיכרך ברוך!

אני מנסה לכתוב מילות פרידה ממך וקשה לי...
אני זוכר את שיחת הטלפון הראשונה שלי איתך
אני זוכר את הפגישה בביתך
אני זוכר את השבועיים בגרמניה איך את נלחמת שם מצד אחד ואישתי מצד שני
אני רק מצטער שלא יכולתי לעזור יותר...
נושא אני תפילה שתמצאי את מקומך בגן עדן ותשמרי עלנו שם מלמעלה
ובמיוחד על בנך נדב
שולח תנחומים למשפחה ליבי אתכם
שלכם באהבה אלי סבג

משפחת מרקוס היקרה עופר גיסי ועליזה .
זכות גדולה לי להכירכם.
עליזה אישה מדהימה עם עוצמות נפש שמחת חיים והומור שגם בזמנים קשים תמיד היו חלק ממנה,לא פלא שזכית לבת כזו מדהימה ורד .
תמיד אזכור אותה עם חיוך רחב ולב זהב לוחמת גדולה ואמיצה שנלחמה עד הדקה האחרונה .
עליזה היקרה מתנה גדולה השאירה ורד את נדבי שיגדל בצל דמותה של אמו ותחת צילה של סבתא כמוך.
צל דמותה של ורד ילווה את כולנו לעולם.
יהי זיכרה ברוך

ורד, אשה שלא הכרתי פנים אל פנים, אך ליוויתי במאבקה על החיים וכנגד המוות - במחשבות, בתרומות, בתפילות.
לא זה הוא הסוף שהאמנתי בו. האמנתי בהמשך חיים, בנוכחות בריאה.

אנחנו נפרדים מורד בדמעות, בעצב גדול, באהבה גדולה לאשה שפתחה בפנינו את נס האינטרנט ביחד עם נס החיים והאהבה.
אמנם ורד הלכה לעולמה אך היא השאירה מורשת של הרבה רצון טוב ואהבה, איכפתיות כלפי הזולת גם אם הזולת היא דמות שהכרנו ברשת.

אני מאחלת לנדב, בנה, חיים ארוכים, בריאים, מאושרים.
משתתפת בצער המשפחה
עינבל

את מודל לחיקוי בכל מובן אפשרי. כל חייך נלחמת ותמיד הגעת להישגים והשגת את מבוקשך, לוחמת, כזאת היית. אמא מדהימה מלאת חיים ואהבה, אחות נאמנה ואוהבת, בת מדהימה ובת דוד שתחייה בליבנו לנצח. ורד תמיד הייתה מלאת שמחת חיים ואמביציה שראוייה להערצה. עכשיו את נחה, נגמרו המלחמות, הכאבים, הסבל. השארת אחריך את נדב המדהים שלקח ולמד כל כך הרבה ממך, לפחות נותר לנו ורד קטן... כשמך כך היית, פרח עדין ויפייפה, שנקטף בטרם עת... תנוחי על משכבך ורד האהובה.
שתהייה נשמתך צרורה בצרור החיים,
אוהבת אותך ותמיד אוהב,
בת דודתך ריקי

יצא לי להכיר אותך מקרוב.
המשפט ורד הלכה לעולמה הוא בלתי נתפש עבורי.
אני רוצה לצעוק לכולם שהם שקרנים, שזה לא נכון שזה לא יתכן שזה בלתי נתפש !
לא מסוגל לחשוב שזה יכול להיות אמיתי. נלחמת כאריה בצורה הירואית, תמיד עם רגליים על הקרקע כך שקשה היה להאמין שאת מסוגלת לכך, גם במצבים הכי קשים הכי אופטימית בעולם.
בטוח שהמלאכים שם למעלה רבים עליך ואת מסתכלת למטה ורואה את כל האהבה שמרעיפים עליך ומחייכת בחיוך הכובש שלך שלעולם לאל אשכח.
מקווה עדיין שזה חלום רע רק חלום כי זה בלתי ניתן עבורי לעיכול.
תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים, את איתי לעד ורד היקרה שלי

בתמונות שלפני, בתמונות האחרונות
תמיד מחייכת
נגעת בליבי, גם אם לא ידעת
נוחי על משכבך
ונדב, בטוחה אני שתמיד תזכור את אמך
ודודך יגדל אותך להיות אהוב ואוהב כמו ורד

Komo la roza en la guerta
I las flores sin avrir
Ansi es una donzeya
A las oras de murir

Tristes oras en el dia
Ke hazina ya kayo
Komo la reyna en su lecho
Ya cayo i se dezmayo

לא הכרתי את ורד וחבל.
יצא לי לקרוא כל היום את הכתבות על ורד, אשה מדהימה שלא חושבת על עצמה בכלל אלא על בנה ועל הזולת, גם במצבים הקשים ביותר היא מוכנה לעזוב הכל ולעזור לכל מי שזקוק לה.
לראות את התמונות שלה עם בנה, את האושר בפניה שהיא מחבקת ומנשקת את בנה למרות הכאבים, למרות הידיעה שהיא חייה על זמן שאול.
ראיתי את סרט ההתרמה, שמעתי את קולה, הקשבתי לדבריה ולא יכולתי שלא להחנק מדמעות על הנחישות להלחם במחלה, על הרצון לגדל את בנה על האהבה לחיים.
המילים לא יכולים לתאר את התחושות ואת העוצמות, כל היום רק בכיתי על אשה מדהימה שלא זכיתי להכיר, בכיתי על ורד שלא תזכה לראות את בנה הולך לכיתה א', שלא תזכה לעשות לו בר מצווה ולחתנו, בכיתי על נשמה טובה שעזבה את העולם טרם זמנה והותירה חלל בכל כך הרבה לבבות, חלל שלעולם לא יתמלא, פצע שלעולם לא יגליד.
תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים.

ורד יפה שלנו ,
ליוויתי את המסע של כצל קוראת כל שורה , מחפשת עדכון
מייחלת לסוף הטוב , למציאות שתעלה על כל דימיון
והמציאות אכן עולה על כל דימיון
תעצומות הנפש, הרוח, השמחה ושאר הרוח שהנחלת לנו
עולות על כל דימיון
היכולת שלך רק בעצם היותך לגרום לכולנו להיות רקמה אנושית מאוחדת כולה באנרגיות
ובתקוות עבורך
את בליבנו ,את נצורה ושזורה בחיינו לנצח
מעולם לא היה הפורום משפחה אמיתית יותר מבחודשים האחרונים
כואבת היום את פצעיי שלי הפתוחים מול המוות
מתקשה להאמין ששוב לא תפציעי עם הודעה שהצחוק המתגלגל נקא מבעד לשורותיה
הרוח שלך שעוברת בכל מדיום
נוחי לך , לכי למקום מלא באור באהבה גדולה

נדב את הירח אמא שלך היתה מורידה עבורך
גם אם לא בגוף היא איתך לנצח בנפש
אוהבת אותך בעוצמות שאין כמותן
אתה היית עולמה ,כל כולו
מקוה שהזכרון שלה יהיה מעט יותר מוחשי דרך המילים שתשארנה לנצח

עליזה וכל משפחת מרקוס
ליבי איתכם , כואב אתכם על האובדן
משמר את הזכר של הילדה האהובה שלכם מעתה ועד עולם

יהיה זכרה ברוך

מה יש כבר להגיד שלא נאמר פה... כמה עצוב וכואב.. תנוחי על משכבך בשלום אמן..
ושנדב ומשפחתך לא ידעו יותר צער לעולם.

לא היכרתי את הסיפור הזה עד היום אבל קראתי את כל הבלוג שלה והוא פשוט מצמרר.
עשה לי עצוב לא יוצא לי מהראש וממחיש שבריאות זה ערך עליון וכל השאר מתגמד.
וחוץ מזה יש אולי אלוהים בשמיים אבל כבר מזמן אין לו שליטה על מה שקורה כאן...
אין שום סיבה שקורה דבר כזה לאדם ובטח שלא לאישה מדהימה שכזאת ולאף אחד לא מגיע הסבל הזה וילד בן 3 שצריך לגדול עכשיו ללא אמא.
אם יש גן עדן היא כבר שם אבל אני מאמין שקודם צריך לחיות כאן ואם יש משהו אחר כך זה בונוס...

יהיה זכרך ברוך

ורד, נפשך תמיד תהיה שזורה בנפשו של בנך, נדב. את עדין מגדלת אותו והוא יגדל לאורך.

אני אמנם בן 21 בלבד ואני גר בחיפה אבל יש איזשהי דרך לעזור לו?

ורד - לא יצא לנו להפגש רק להתכתב לפעמים על גבי הפורום, עקבתי אחרי מצבך והתפללתי לטוב.
הדהימה אותי הנחישות שלך להבריא רק בשביל נדב הקטן, כמה רצית לראות אותו גדל , כמה רצית להביא לו עוד אחים .
מאז אתמול בערב הדמעות מציפות את עיני - כל הסבל שסבלת , המאבק שניהלת המאבק שלא נכשל למרות התוצאה העצובה כי במלחמה שלך עוררת מודעות למחלה, כמה נשים הלכו להבדק בעקבות זה ?? כמה חיים אולי הצלת??
נוחי בשלום גיבורה, מגיע לך שלווה ואני בטוחה שתלווי את נדב מלמעלה ותשמרי עליו - והוא לא ישכח אותך
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים .

ורד, מההכרות הקצרה שלי איתך, אין לי ספק שכשתיכנסי בשערי גן עדן הדבר הראשון שתבקשי זה חיבור לאינטרנט לראות מה קורה בפורום. לדעתי עדיין אין להם חיבור אבל אין לי ספק שזה לא מה שיעצור אותך. את תבקשי לדבר עם המלאך האחראי. את תספרי לו על כל הנשים הנפלאות שהלכו לצידך ועזרו לך להראות לכל הרופאים בארץ שאמונה ונחישות יכולה לנפץ את ההערכות הראשונות שלהם. את תספרי לו על משפחה כל כך חמה ומחבקת. את תספרי לו על ילד עם חיוך ממיס. את תספרי לו על תרומות, הפקת יום ההולדת לנדב ועל ערב התרמה בלתי נשכח שאורגן תוך שבועיים בלבד. את תספרי לו על טוב ליבם של אנשים שבלי להכיר איתך היו מוכנים להוריד עבורך את הירח. למסכן לא תהיה ברירה, יקרה לו מה שקרה לכולנו, הוא יפרוץ בבכי ויחתום על חיבור מהיר לאינטרנט (וכך גן עדן נתקע עם התחיבות ל3 שנים אצל ספקית אינטרנט נידחת).
אז כל מה שנשאר לי לעשות זה להביט לשמים, ברגע שיתחיל הגשם אני אדע שמלאך בוכה ונשמה אימצה מתחברת בגן עדן לאינטרנט.

אז אם את כבר מחוברת לאינטרנט רק רציתי להגיד לך תודה. תודה שאפשרת לי להיות בן אדם קצת יותר טוב. תודה שאפשרת לי לעזור לך – לעזור לי. תודה שהראת לי את טוב ליבו של המין האנושי (אני מודה שהייתי מאוד סקפטי לגביו).

הבטחתי לך אתר אינטרנט שיספר את הסיפור שלך ויעזור לנשים אחרות להתמודד עם המחלה הארורה הזו. רק רציתי להגיד לך שאני לא פורש, האתר עוד יספר את כל הסיפור שלך וייתן מידע לנשים אחרות ויעזור להן לזהות את המחלה בזמן ולהתגבר עליה.

רוזה ורד חיה כהן מרקוס, שיהיה לך בהצלחה בהמשך המסע.

דניאל

ורד היקרה,

רוחי עדיין סוערת אבל אני מרגישה צורך עז לכתוב לך, להיפרד ממך.
אתמול והיום היו מהימים הקשים בחיי, ללא ספק.
עולות בי עכשיו תמונות שלך, ולא מרפות. העצב לופת את הגרון וחונק כל כך.
זוכרת את הפעם הראשונה שנפגשנו, שבה עדיין הסתרת את מחלתך. יפה, חיוך כובש, נעימה, מקסימה, שיער ערמוני גולש - לא ידעתי שזאת פאה.
זוכרת כמה שמחתי לראותך במפגשוק, כבר בלי שיער אבל כל כך יפה. בחודשים שלאחר מכן חשבתי עלייך המון. תרמתי ככל יכולתי, התרמתי אחרים ושמחתי על כל ראיון פומבי שנתת כדי שיגדלו התרומות ותוכלי להתחיל את הטיפולים המיוחלים.
למרות שלא היינו קרובות, מחלתך השפיעה עליי באופן קשה. אני בטוחה ששמת לב שבקושי הגבתי להודעותייך בנושא. זה פשוט היה לי קשה מידי ולא יכולתי להכיל את העצב והפחד, את תחושת חוסר האונים.
זוכרת את האופטימיות הנדירה שראיתי עלייך בערב ההתרמה. זוכרת איך הורדת את המטפחת ועמדת על הבמה חשופה ואמיתית, גיבורה כל כך. למרות שהאמנתי שיש סיכוי - גם אם קטן - שתנצחי במאבק, גם האפשרות הסבירה יותר עברה במוחי באותו רגע. זה היה הרגע היחידי שבו הכל פרץ החוצה והתפרקתי על כתפי המלאכיות שהיו לצידי.
לנצח אזכור אותך, את רוח הלחימה שלך, את צחוקך, את חיוכך, את הרצון שלך לעזור לאחרים, את ההורות הטוטאלית שלך לנדב, את כוחות הנפש שלך, את גדולתך עד הרגע האחרון.
ורד, רגע הפרידה הזה קשה לי מנשוא. אני מנסה לנחם את עצמי בידיעה שנדב בידיים הכי טובות שיש ושלא יחסר לו דבר. אני מנסה לדמיין שאת במקום טוב יותר, קצת כמו בספר "עולם הסוף". ובכל זאת זה קורע אותי מבפנים.
אני מבקשת ממך לדבר עם ההוא שם למעלה, בישירות האופיינית לך, ולומר לו שעכשיו את לא רק המלאך השומר של נדב, אלא גם קצת של כולנו. אנחנו נותרנו כאן מיותמות במובן מסויים, חלשות, תלושות, מחפשות משמעות שכנראה לא תימצא לעולם.

ש.

הכרתי אותך וירטואלית עוד לפני המחלה.
תמיד היית כותבת כנה שמביעה את דעותיה גם אם הן לא פוטוגניות במיוחד.
נכנסת ללב של כולנו ותשארי שם לנצח.
מאחלת לבני משפחתך שלא יחוו עוד צער ויזכו לגדל את נדבי בהמון אהבה, שמחה ונחת.