מכתב פרידה מאתי לורד
כל בוקר הייתי מתעוררת לצלילי קולה של ורד אתי........אתי...........אתי........בעצם כל בוקר היית פונה אליי בשאלה מה סדר היום שלך? ומיד היית מתנצלת ומבקשת סליחה...סליחה......סליחה....אבל היום אני רוצה לבקש ממך סליחה!
סליחה שלא יוכלתי לקחת את כאבך!
סליחה שלא יוכולתי להציל אותך!לפני שהיית חברה היית אחות... אחות טובה...אחות דואגת....אחות אוהבת.....אחות מכוונת......בעיקר היית האחות שחיברה בין כולנו! תמיד נלחמת שלא נריב שלא ניפרד... שנישאר מאוחדים...
מכתב הספד של מיכאל לורד
בס"ד
אוי, אחותי, אוי על היום שאני צריך להספיד אותך!....
מכתב מעליזה (אמא של ורד)
ברצוני לבטא את רגשותי הכנים והאמיתיים כלפי כל אותם האנשים שהיה להם קשר מיוחד עם בתי ורד.
האנשים הטובים הללו הפיחו בה תקווה ועודדו אותה להיאבק ולהמשיך לחיות.
סוג הסרטן שהיה לורד מספיק להרוג כמה אנשים יחד, אבל ורד לא נכנעה בקלות! היא עברה טיפולים בלתי אפשריים, כאלו שאדם רגיל לא יכול לעמוד בהם.
החברות שהקיפו אותה נתנו לה תקווה והרבה אושר בימיה האחרונים בפרט.
אני מרגישה שהודות לכם, חברותיה היקרות, חייה התארכו במספר חודשים. ורד היתה מודעת לכל שלב ושלב במחלתה ומעולם לא הפסיקה להאבק על מנת לקבל כל טיפת זמן נוספת להמשיך ולחיות.
ורד בארץ, בבידוד לצורך התחזקות
ורד חזרה ארצה לפני כשבוע מסדרת הטיפולים הראשונה בגרמניה, ומייד אושפזה בבידוד עקב היחלשות הגוף - מצב די צפוי אחרי הטיפולים הקשים שעברה.
מכל הטיפולים ,הכימו וההקרנות, נפגעה באופן קשה מערכת הדם שלה ולכן נכנסה לבידוד. גם המערכת התחתונה שלה סובלת מכוויות קשות וכואבות.
הכאב הכרוני שממנו סבלה לפני הנסיעה עבר, אך התחלף בכאבי תופת נוראים של הכוויות.
החדשות הטובות הן שיש שיפור משמעותי בכאב הכרוני והמקומי ממנו ורד סבלה קודם לנסיעה - מה שכבר מעיד על כיוון להצלחת הטיפול.
