נכנסת לשגרת בית

בוקר טוב,

תודה לאל, חזרתי לשיגרת חיים מבורכת.
כזו שלומדים להעריך אחרת. שום דבר כבר לא נראה לי מובן מאליו.
כמה זמן לא ראיתי שמש רצוף, כמה יפה הוא אור היום, כל כך כיף לשבת אחה"צ בגינה ולספוג.
מרוב שחסרה ספיגה מצאתי את עצמי יוצאת בשמש הקופחת.. וסתם בוהה, אפילו לא מסוגלת לקרוא יותר.

עברתי ביום ראשון האחרון ניתוח קל בגב. ביחס למה שעברתי כבר הוא היה קל, ללא כאבים ממושכים. חזרתי באותו היום אחרי חצי יום אישפוז הביתה. כל כך התפללתי שהניתוח הזה כבר יקרה, כדי שאוכל להיפטר משקית השתן ולא יהיה תלויה בשתיים. אז עכשיו יש רק אחת, מקווה שגם ממנה ניפטר ולא נסיים את מלאי "חברים לרפואה". קיבלתי מהם ארגז שלם. נהדרים.

דרגת הכאב וזמן סידור החוט הופחתו, אבל עדיין זה ללכת לכל דבר בבית עם זה.

אני מתה מפחד ממליון דברים, ביניהם איך אראה כשאצא מהבית.
כל הזמן מסתכלים עלי כי רואים כבר חולת סרטן, וזה מעצבן וקצת משפיל.
לא יודעת למה אני מרגישה ככה, אבל שונאת מוות שמסתכלים עלי. רוצה שהשיער יגדל! כרגע לא צומח כלו ם, הראש ניראה כמו ראש דשא, כמה קצוות קטנות וזהו.

נדבי אוצר חיי, תכשיט על הצוואר שלי. בימים הראשונים בבית לא עזב אותי לרגע. אנחנו משחקים הרבה יחד, אני משתדלת להשלים לו את החסר. דווקא לא נורא לאכול אפרופו עם קוטג באוהל באמצע הסלון ב10 בלילה, ביומים הראשונים שבאתי הרשתי הכל אפילו נתתי לו קולה (מתוך חלום התחנן).
התענגנו כמה ימים על סלסלת הפירות הענקית שחברות מהפורום שלחו. האהבה המשותפת של שנינו באוכל זה פירות ומכל הסוגים...אני אמנם חסרת תאבון ובקושי אוכלת אך פרצתי בזכות הפירות מחסום של שבועות רבים.

התרופות נגד כאבים גורמות לי להירדם חזק בערך כל כמה שעות ביממה. אני ישנה יותר מ 17 שעות! מפחיד כמה אני לא שולטת על עצמי איך וכמה ואיפה להירדם... לכן לא יוצאת מהמרחב המוכר שלי. זה עלול להיות בישיבה, בעמידה ואפילו באמצע שיחה. ממש אין שליטה... חשבתי להפחית תרופות בהדרגה בשל כך, ואני מבולבלת ומפחדת שזה לא יתקבל בברכה, מאז המדבקה וסידור הכדורים בוקר/ערב, אין לי כמעט התקפים ואם יש לי אולי אחת ביומיים שלוש. זה כל כך כיף לשכוח מהכאב, מנגד שונאת לבזבז זמן חיים על שינה, זמן חיים יקר כל כך עבורי.
עמ"נ להקל קצת על אחותי ועל אימי, שכרתי בחורה דתית בת 25 , עם המלצות חמות, שתתחיל את עבודתה ביום חמישי הקרוב, ל4 שעות יומיות.

נרדמתי פעמיים תוך כדי כתיבת הפוסט הנ"ל,. אני עייפה מדי מלעשות הגהה, אבל מצטערת על השגיאות....